אתמול היתה אזכרה לציון 10 שנים לנטישתו המוקדמת של חברי עידו את העולם, אחיו אסף ציין בהספדו כי השבוע הזה היה מלא בדברים שקשורים לחייו של עידו, אני רוצה לתקן אותו – כל העשור האחרון שחלף היה מלא בדברים שקשורים לעידו, אין פיתוח טכנולוגי, סרט מד"ב , או להיט פופ קלישאתי שאינני חושב "בטח עידו היה אוהב את זה" או "היה לו מה להגיד על כך" (וכולנו יודעים כמה הוא אהב פופ קלישאתי…).

אם תחפשו בגוגל "עידו רזון" לא תקבלו  הרבה  דפים או אלפי תוצאות , בעולמנו שבו כל זב חוטם משאיר אחריו שובל דיגיטלי לעשור אושיה כמו עידו לו היה חי היום היתה משאירה אלפי תוצאות חיפוש אחריה.

את עידו הכרתי בעידן ה"דינוזארים" הטכנולוגי, בימים שבהם לא היתה אינטרנט, מערכת ההפעלה השולטת היתה דוס ומי שרצה להתחבר למחשבים אחרים היה צריך להתקין במחשבו כרטיס מודם-פקס, שבעת שהשתמשת בו לא היית יכול לשוחח בטלפון, ומדי פעם היה מתנתק כי מישהו בבית הרים את השפורפרת. על אתרים ופורומים אין על מה לדבר, אבל מה שכן היה זה מערכות BBS שאנשים פרטיים הריצו בבית, חלקם השתייכו לרשת העברת דואר בשם אולטינט, אם היית רוצה להשתתף ברשת היית צריך לכוון את המחשב שלך שפעם ביום יתקשר למחשב אחר ו"ימשוך ויעלה" הודעות, אותו מחשב שהתקשרת אליו באופן דומה היה מתקשר למחשב אחר, ואז כך באופן מעגלי אחת ליום (בערך) וכל פעם הייתי בודק מה עידו כתב על מה – החל ממדע בדיוני, דרך טכנולוגיה, פוליטיקה, סאטירה והומור.

על אף שלדעתי כבר היו שידורי כבלים בארץ מבחר התוכן לא היה כה גדול, ואחת מהתוכניות שמאוד אהבתי (ואוהב עד היום) היתה "מסע בין כוכבים : הדור הבא (ימי רביעי ב2 בחינוכית), ומה שעוד אהבתי היו הדיונים שלי עם עידו על התוכנית ועל הפרקים, עידו חד ההבחנה היה מנתח כל פרק לפרטי פרטים, בין אם זה טעויות, סאב-טקסט, רמיזה פוליטית מוחבאת, והכל בצורה חדה ושנונה, במידה ועידו היה מפתח אגו עצום לא הייתי יכול לבוא אליו בטענות על כך – כי הוא אכן היה כה מוצלח שזו היתה זכותו לעשות זאת, אך במקום זאת הוא מעולם לא התנשא, או העליב (אין אומר שהוא לא היה ציני לעיתים, אבל גם זה היה בדרכו החיננית) ותמיד שמח לשתף ולעזור,  באם זה להזכיר לי שלאחר יום שלם שבו תיזזתי בכנס "סקטור 972" שאני עדיין אדם שצריך לשתות – וכמובן שהוא נידב בשימחה את בקבוק המים שלו, בבעיות תכנות או מתמטיקה שנתקלתי בהם, או סתם לספק אוזן קשבת אם הייתי צריך.

היו לא מעט פעמים בעשור האחרון שבהם חשבתי לעצמי כיצד עידו היה בוודאי מפרק לגורמים סדרה שאהבתי (באטלסטאר גלקטיקה החדשה היתה מתחבבת עליו בקלות, בטח גם אבודים) או איך בוודאי הוא היה פורץ אייפונים וקונסלות כתחביב, מקצועית עידו היה יוצא דופן בצורה בלתי רגילה, אומנם לצערי לא יצא לי לעבוד עמו מקצועית אבל זכור לי היטב הדרייב שלו בכל דבר שהוא עשה ובכל ה"פרוייקטים שבצד" שלו, כל ארגון טכנולוגי היה שמח לקבל אותו לשורותיו.

ישנם הרבה עוולות בעולם, הרבה עוולות ציבוריות השותפות לכולנו, לא תמיד אנחנו אומרים את דעתנו עליהם אלא מקבלים אותם כ"זה המצב", מותו של עידו הוא עוול אישי ועוול ציבורי שאינכם מודעים לו.

אישי למשפחתו, לחבריו ולי – שאדם כה מיוחד ואהוב , שזכינו להנות מאדם שכזה רק בכדי שילקח מאיתנו.

ציבורי לכלל האנושות – ראשית שרובכם לא זכיתם להכיר אותו , ושנית שהאנושות לא תזכה להנות מכל הדברים שבוודאי היה תורם לה.

עידו רזון ז"ל  חברי היקר, בן ליונה וניסים ואח לאסף ונדב יבדל"א נלקח מאיתנו ביום ה', 3 לאוגוסט 2000.

עשר שנים עברו חבר, עדיין מתגעגע.

יהי זכרו ברוך.

דף הזכרון לעידו

נ.ב:

עידו – אם אתה קורא את זה, תדאג להכין כסא נוח ומסך גדול למתי כשאגיע, יהיו הרבה השלמות לעשות. (וגם מים, הרבה.)